גמרא
פירוש
בְּכוֹתֶל רָעוּעַ.
אָמַר מָר אהַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי הַדְּלֵיקָה הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּמָטְיָא לֵיהּ בְּרוּחַ מְצוּיָה בבְּדִינֵי אָדָם נָמֵי נִחַיַּיב גאֶלָּא דְּמָטְיָא בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה.
וְרַב אָשֵׁי אָמַר דטָמוּן אִתְּמַר מִשּׁוּם דְּשַׁוְּיַהּ טָמוּן בָּאֵשׁ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ד:י״ד
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:י״א
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:י״א
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:י״א
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:י״א
ב רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ד:י״ד
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:י״א
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:י״א
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:י״א
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:י״א
ג רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ד:י״ד
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:י״א
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:י״א
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:י״א
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:י״א
הפורץ גדר לפני בהמת חברו אם כותל רעוע הוא אע״פ שעומד לסתור חייב הוא בדיני שמים ומ״מ פטור מדיני אדם שהרי לכך הוא עומד ואם כותל בריא הוא חייב על הכותל אף בידי אדם ומ״מ על הבהמה אם יצאה ונאבדה או יצאה והזיקה ונתחייבו בעלים בנזקיה פטור שאין זה אלא גרמא בעלמא ומה שהקשו בכאן אי בכותל בריא אף בדיני אדם נמי ליחייב פירושו על הכותל: גדולי המחברים פירשו דבר זה על הנזק ולא על הכותל שאם על הכותל אפילו הוא רעוע חייב בדמי רעוע אף בידי אדם ואם תפרש שהוא עומד לסתירה ויש כאן מצוה אם כן אף בדיני שמים אין כאן חיוב אלא שיראה לי הואיל ומ״מ מתכוין הוא להזיק ולא למצוה חייב בדיני שמים ומ״מ הם מחזקים את דבריהם משאר צדדים והוא שאם בכותל בריא אתה מחייבו על הכותל לבד ולא על הבהמה או נזקיה למה אמרו הפורץ גדר לפני בהמת חברו היה לו לומר הפורץ גדר חברו וכן למה גלגלוה על ענין כונס צאן לדיר ויצאה והזיקה אלא לענין הבהמה נאמר ולענין נזקיה שאם היה הכותל בריא ופרץ לפניה חייב הפורץ בנזקיה אף בדיני אדם ואם רעוע הוא הואיל ופשעו הבעלים פטור הפורץ וחייב הבעלים שהרי תחלתו בפשיעה הוא ומ״מ בדיני שמים חייב שאפשר היה שלא תפול ולא תזיק: וחכמי הדורות שלפנינו הקשו על דבריהם ממה שאמרו במשנה הוציאוה ליסטים הרי לסטים חייבים הא פרצוה ולא הוציאו לסטים פטורים אלא שהם תרצו שהלסטים כונתם לגנוב וכל שלא נתקיימה מחשבתם לא נתחייבו בנזקיה אבל הפורץ גדר אין כונתו אלא להזיק והרי נתקיימה מחשבתו ולפיכך חייב ויש לחזק דבריהם שדבר זה הוא בכלל דינא דגרמי ולא בכלל גרמא בנזקים והוא שכבר ידעת שהרבה מפרשים טרחו ליישב מה הפרש בין דינא דגרמי שהוא חייב ובין גרמא בנזקים שהוא פטור עד שפרשו שכל שכונתו להזיק ושעל ידו לבד נעשה ההזק הוא דינא דגרמי כגון שורף שטרותיו של חברו ומוחל שטר חוב אחר שמכרו וכל שאין כונתו להזיק או שכונתו להזיק אלא שיש מסייע לאותו הנזק הוא גרמא בנזקין ופטור כגון מה שאמרו בפרק לא יחפור (ב״ב כ״ב:) מרחיקין את הסלם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה ואם לא הרחיק את הסלם אין כונתו להזיק וכן משסה כלבו של חברו בחברו שאע״פ שכונתו להזיק כח אחר מעורב בו וכן אתה מפרש את כלם על פי כלל זה ואף בזו אנו אומרים לדעת גדולי המחברים שגרמא זו הואיל וכונתו להזיק ושעל ידו לבד הנזק בא הרי הוא בכלל דינא דגרמי וחייב על הנזק וכותל רעוע הרי פשע חברו וגרמא עם פשיעת חברו פטור: הכופף קמתו של חברו בפני הדליקה ומקרבה להדלקה והודלק בה האש ונשרפה אם עד שלא נכפפה לא היתה דלקה שולטת בה ברוח מצויה ועכשו שנכפפה שולטת בה ברוח מצויה חייב בדיני אדם ואם עד שלא נכפפה לא היתה שולטת בה אף ברוח שאינה מצויה ועכשו שולטת בה ברוח שאינה מצויה ומ״מ ברוח מצויה מיהא אינה שולטת בה ובאה רוח שאינה מצויה והאחיזה בו את האור פטור מדיני אדם שהרי רוח שאינה מצויה סייעתו ולא עוד אלא שזה כמקצת אונס ומ״מ חייב בדיני שמים: היתה דלקה מתפשטת ובאה וטמן קמתו של חברו ונעשית טמון באש ונפטר בעל הדלקה מתשלומיה הרי יכול לומר שלטובה נתכון שלא יבער האש כל כך ונמצא שאין כאן כונה להזיק ופטור מדיני אדם ומ״מ חייב בדיני שמים אם היתה כונתו להפקיע את התשלומין: השוכר עדי שקר להעיד אם לצורך עצמו עד שגבה מפיהם ממון חייב להחזירו אף בדיני אדם ודוקא בשהודה שאם על פי אותם עדים אין נאמנין שהרי אין אדם משים עצמו רשע אלא בשהודה ועדים בהזמה אם לא הוציאו מוציאין מידם ואם הוציאו אין מוציאין וגדולי המחברים כתבו שאף אם שלם מוציאין מידם וכן אם הלקו לוקים נראה שאינם סוברים כאשר זמם ולא כאשר עשה אלא בהרגו שאין אחיו קיים ויש חולקים במלקות כמו שבארנו בראשון של מכות ונשוב לדברינו והוא שאם לצורך חברו שכרם עד שגבה חברו ממון על פיהם ואין לחברו ממון כדי להוציאו ממנו אם אין חברו מודה בכך פטור מדיני אדם שהרי לא על ידו לבד נעשה ההיזק ועוד שאין שליח לדבר עברה וחייב בדיני שמים: היודע עדות לחברו ואינו מעיד בין שהם שנים שכבישת עדותם מפסדת ממון בין שהוא אחד שכבישת עדותו מפקעת שבועה פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים שאף גרמא אין כאן הואיל ואין כאן מעשה ומה שאמרו בסוגיא אי בתרי באם לא יגיד קאי לאו למימרא דליחייב בידי אדם דמה ענין לחייב את האדם במניעת דבור אלא כך פירושו באם לא יגיד קאי ופשיטא דחייב בידי שמים ואף ברוב ספרים גורסים בה בהדיא פשיטא ושמא תאמר והלא במחיצת הכרם שנפרצה (ב״ב ב׳:) אם נתיאש בעל הכרם ולא גדרה חייב באחריותה יראה לי בו שמ״מ יש כאן מעשה שלו והוא שגפניו מתפשטים מתוך גדולם ומקדשים את התבואה וחכמי הדורות שלפנינו תירצו בה שמאחר שנודע בודאי שהאיסור בא על ידי כך הרי הוא כגורם בידים: מי חטאת הוא אחר שנתערב אפר הפרה בתוכן הא קודם שנתערב האפר בהן אין נקראין מי חטאת אלא מי המלוי ולענין מלאכה מי המלוי חמורים ממי חטאת שמי המלוי פוסלת בהן אף מלאכה אחרת ר״ל שכל שנתעסק במלאכה בעוד שהוא ממלא את המים נפסלו ואלו מי חטאת אין זה פוסל בו הא מלאכת עצמן מ״מ פוסלת בו ואין צריך לומר מלאכה שבגופן כגון שהיו המים בכלי שיש בו שנתות וידע כמה עולים המים כשנותנין בתוכם ליטרא בשר ועד איזה שנת הם מגיעים והכניס זה את הבשר לתוכו כדי להבחין אם יש ליטרא בבשר שלו אלא אף מלאכה שאינה בגופן פוסלת בו כגון ששקל כנגדן כגון שהיה נודע לו כמה ליטראות מים באותו כלי שמי החטאת לתוכו עם הכלי והניחן בכף עם הכלי ושם הבשר בכף שניה הואיל ועשאן משקולת פסלן ויש מפרשים בגופן מה שפירשנו בכנגדן ומפרשין בכנגדן ששקל כנגדן אבן שלא לצורך וחזר ושקל כנגד האבן דבר אחר הצריך לן אלא שבכנגדן אינו פוסל אלא בהיסח הדעת ומ״מ יש מפרשים שכל ששקל בכנגדן דבר אחר פסולין אף בלא היסח הדעת אבל אם כיוון לשקול את המים בדבר אחר אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרים וכן נראה דעת גדולי המחברים אלא שסוגיא זו אינה הולכת על שיטתם וכבר הרגישו בזה גדולי המגיהים: פרה עצמה פסולה במלאכה שנאמר אשר לא עלה עליה עול לא סוף דבר עול אלא כל שרכב עליה או נשען עליה או נתן עליה כסות או עלה עליה זכר וכן כל כיוצא בזה אפילו הכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש אע״פ שלא דשה שאף מחשבת מלאכה פוסלת בה: העושה מלאכה במי חטאת בין בגופן בין בכנגדן וכן העושה מלאכה בפרת חטאת הואיל והיזק שאינו נכר הוא ודינו כדין גרמא פטור מדיני אדם שהרי אין כונתו להזיק וחייב בדיני שמים גדולי המחברים כתבו שהעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת במזיד חייב לשלם בשוגג פטור אבל אם הכניס פרה למרבק כדי שתינק ותידוש וכן הסיח דעתו ממי חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואע״פ שזו באה כדעת האומר במסכת גיטין היזק שאינו נכר שמיה היזק ואף הם פסקו שאינו היזק אפשר שהם עושין אותה כמזיד אע״פ שאין כונתם להזיק ומתורת קנס וכן עיקר: הנותן סם המות לפני בהמת חברו והיא אוכלת ומתה הואיל ואין דרכה שתאכל אין כונה זו קרויה כונה להזיק ופטור מדיני אדם ומ״מ חייב בדיני שמים: נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה ונתקל בהם אדם והוזק אם הפקיר את הנבלה ואת החרסים פטור מדיני אדם ויש פוטרין אותו אף מדיני שמים ואם לא הפקירן חייב אף בדיני אדם וכבר בארנו דין זה בפרק המניח: המבעית את חברו ונבעת לקולו אחר שלא הכהו ולא נגע בו פשיעתו מסייעתו שהיה לו להתחזק בעצמו ומתוך כך פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: וכן הרבה נכללו בדין זה כמו שאמרו בכאן מיהו טובא איכא כגון ליבא וליבתו הרוח (ב״ק ס׳.) וכגון שסה בו כלב ונחש וכגון הרחקת סולם מן השובך ונפיצת הפשתן הנזכרים בפרק לא יחפור (ב״ב כ״ב:, כ״ו.) וכגון נתיאש ולא גדרה (ב״ב ב׳:) סלק את הכרים האמור בפרק כיצד הרגל (ב״ק כ״ו:) הבאיש מריחו האמור למעלה (ב״ק מ״ח:) הוזקה באכילה נפל מקול הכריה (ב״ק נ״ב.) והרבה כיוצא באלו שהם גרמא ופטור אלא שיש מהם שפטור אף בדיני שמים והוא שאין כונתו כלל להיזק כי הוא יודע תעלומות לב: ויש גרמות שהוא חייב בהן על פי הכלל שכתבנו כגון שורף שטר חברו (ב״ק צ״ח.) והמוחל אחר מכירה (ב״ק פ״ט.) ושף מטבע של חברו (ב״ק צ״ח.) והמראה את של חברו ומפסידו (ב״ק קי״ז.) והמראה דינר לשלחני (ב״ק צ״ט:) ואינו בקי בו וכל שעושה עצמו בקי ואינו בקי הרי הוא מכוין להזיק ולבדו הוא עושה וכן מסלק את הכרים לכלי הנופל מן הגג לדעת קצת כמו שבארנו בפרק כיצד הרגל מחיצת הכרם שנפרצה שאם נתיאש ולא גדרה חייב באחריותו: דן את הדין אם קבלוהו עליהם וטעה אין כאן דינא דגרמי אפילו בהדיוט ואם לא קבלוהו עליהם בותיק מיהא אין כאן דינא דגרמי ופטור אלא אם כן נשא ונתן ביד מפני שאין כאן כונה להזיק ובמסכת סנהדרין יתבאר ויש בענינים אלו כללים אחרים לקצת מפרשים ואולי נרמוז עליהם במקום אחר בע״ה: כל שכתבנו עליו כאן שהוא חייב בדיני שמים פירושו שהוא חייב בו בהשבון הא לענין איסור אף מה שהוא פטור בו מדיני שמים איסור מיהא יש בו אלא שלענין השבון נאמרה ומכאן כתבו גדולי הדורות שכל שנאמר עליו חייב בדיני שמים פסול הוא לעדות עד שישיב והדברים נראין שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזלה חלה עליו עד שישיב: מה שביארנו במשנה שנפרצה בלילה שהוא פטור דוקא בשהכותל בריא ופטור בה בין שחתרה בין לא חתרה הא בכותל רעוע אע״פ שלא נפרצה אלא על ידי חתירה חייב שמ״מ תחלתו בפשיעה הוא:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush